האם ריצה שוחקת לי את הסחוס בברכיים?
אז זהו….שלא. יתרה מכך, יתכן שלא רק שאינה “שוחקת” היא גם עשויה לשפר את פרופיל הסחוס במפרק. (גם אם אתם לא רצים אולי שווה להתחיל לזוז?)
במאמר מעניין של Ross H. Miller, (ינואר 2017), בחן את השפעת עומסי ריצה על תופעת “שחיקת סחוסים” (למעשה סחוס אינו “נשחק” והמינוח הנכון הוא שינויים ניווניים בסחוס.
מבחני *מעבדה* הבוחנים עמידות של סחוסים מצביעים על עייפות גדולה יותר של החומר ככל שכוחות השיא (Peak Force) על הסחוס פועלים. לכאורה מצב זה מצביע על מכניזם לוגי תשתמש הרבה = תעמיס הרבה = הרס סחוסי
ואכן לעיתים הנחה זו מקבלת חיזוק מתצפית ישירה ובלתי ישירה על אנשים הסובלים מהשמנה ולכן יש להם “ברכיים שחוקות”.נקודה זו גם מתיישרת עם התפיסה שסחוס אינו ממש מסוגל לשגשג ולהתחדש בחיינו הבוגרים.
אולם, באופן פרדוקסלי, הנחה זו אינה מסתדרת עם העובדה ש “שחיקת סחוסים” פחות שכיחה בקרב רצים, גם למרחקים ארוכים. זאת למרות שכוחות השיא הפועלים על הברכיים גבוהים לעתים פי 3-4 מאשר הליכה ופי 8 מאשר עמידה. בנוסף נפח האימונים של רצים למרחקים ארוכים עשוי להיות אף מיליוני צעדים לשנה…אז הכיצד?
אני אחזור שוב!!! (כי זה כיף ואולי מפתיע) נדרש עומס מספק (יש כדאי לרוץ ולהתאמן) בשילוב מנוחה ראויה ותזונה בכדי לאפשר שגשוג טוב יותר של סחוס במפרקים, כולל הברך.
***שימו לב לאיור המצורף עם ההתייחסות לתזונה מספקת***
*באיורים המצורפים ניתן לראות את המודל המוצע במאמר שמסביר מדוע חשיפה לעומסים בריצה המלווה בתזונה ומנוחה מספקת עשוי לשפר את הפרופיל עמידות הסחוסים לאורך השנים*
* יש לזכור “ששחיקת סחוסים” הנה תופעה מורכבת ולא יכולה להיות מוסברת בלבד על ידי מודלים ביומכניים, כמו כן יש לזכור את ההבדל הקיים בין “שחיקת סחוסים” כפי שעולה מהדמיה של המפרק ובין “שחיקת סחוסים” סימפטומטית. שכן, אין השניים אחד.
סיכום:
ריצה נעימה ואם אתם לא רצים, #שתפו, סייעו לאחרים לזוז