חשיבות ובטיחות בהרמת משקולות בקרב נשים

צאו להן מהרחם

צאו להן מהרחם!!!

אין לי דרך טובה יותר לפתוח את המאמר הזה.

צאו להם מהרחם, כי לא ממש שאלו לדעתכם, אנשים זרים שחייבים לציין כמה אימוני משקולות מצניחות את הרחם כמו פלוגה של צנחנים בקרב המיתְלָה.

*ראשית הבהרה, עם העלייה בגיל עשויים להיות אתגרי תפקוד ומבנה הקשורים באברים בקרקעית האגן בעיקר בקרב נשים אך גם בקרב גברים. מאמר זה אינו טוען שהכל המצאה ושטויות”

אז מה כן?

קיימים גורמי סיכון רבים לאותם שינויים ניוונים, אולי ניחשתם נכון, חלקם קשורים להיבטים שונים של *חוסר* בפעילות גופנית, עצירות מתמשכת, עודף משקל גבוה וממושך, היבטים תורשתיים, גיל, לידה, מחלות נשימתיות, עישון ועוד.

בנייר Pelvic organ prolapse in women: An overview of the epidemiology, risk factors, clinical manifestations, and management (2016, מצוין שהדעות לגבי נשיאת חפצים כבדים בעבודה שנויים במחלוקת כגורם סיכון ל”צניחת רחם” כסימוכין מציגים הכותבים שני מאמרים, שטרחתי לבחון את המלצתם.

1. המאמר משנת 1994, Heavy lifting at work and risk of genital prolapse and herniated lumbar disc in assistance nurses. ערך מעקב במשך שנה אחת אחר צוות סיוע בבית החולים מאחר ואוכלוסייה זו צריכה באופן עקבי להתמודד עם נשיאת חפצים כבדים – למשל מטופלים.

מעקב אחר הצוות הרפואי חשף שלעומת נשים “רגילות” קיים סיכון פי 1.6 “לפריצות דיסק” “וקריסת רחם”. החוקרים הסיקו שמאמצים במשקלים כבדים הם גורם סיכון. נניח רק לרגע שנסכים עם הטענה זו…

האם מאמצים של צוות רפואי בבית החולים שווים למאמצים של אנשים ונשים באימוני התנגדות תחת עומס הדרגתי,הנחיות ביצוע ושליטה בנשימה, יציאה להתאוששות ומחזוריות עומסים וכדומה…

ויתכן….רק יתכן…שאולי קיימים גורמי סיכון נוספים לאוכלוסייה תומכת רפואית זו? האם מסקנות החוקרים הם סיבה ותוצאה או קורלציה?….אני מניח שהבנתם את התשובה.

* זכרו שזהו מחקר תצפיתי ולכן יכולתנו להסיק על סיבה ותוצאה ממנו אינה ממש קיימת *

* ולמאמר השני…

2. Pelvic Organ Support Study (POSST): The distribution, clinical definition, and epidemiologic condition of pelvic organ support defects (2005).

ניסה לבצע חתך אבחוני של “קריסת רחם” וקביעת גורמי סיכון בקרב נשים בגילאים שונים (18-83).

מלבד בדיקה פיזיקאלית, השלימו הנבדקות שאלון. נשים שהגדירו עצמן כעובדות כפיים, או עקרות בית נמצאו בסיכון גבוה יותר ל”קריסת רחם” אך נתון זה הפעם לא נמצא מובהק סטטיסטית.

נניח…רק נניח שנית שלעומס בעבודות כפיים ועקרות בית יש סיכון כלשהו ב”קריסת רחם” האם זו העובדה שהן נשאו משקל גבוה? אולי זו העבודה שהן לא נשאו את המשקל הגבוה באופן מדורג למספר פעמים מתמשך עם הפסקות בכדי להתמודד עם מטלות היום יום… היי נראה לי שכרגע תיארתי תהליך אימון….עם משקולות…אבוי ואבוי

נמשיך…? תחזיקו עוד קצת את הרחם…הסוף יגיע.

במחקר יחסית חדש (2016) בחנון בסקר את שכיחות תופעת “קריסת רחם” ואת גורמי הסיכון. אחד מגורמי הסיכון שנמצא הינו נשיאת חפצים כבדים לאחר הלידה בהקשר לעיסוק. כ 78% מהנשאלות שסווגו כ “עבודת כפיים” מתמודדות עם “קריסת רחם” , הסיקו החוקרים עם קפיצה לוגית גדולה לטעמי…

“These findings infer that women engaged in strenuous occupations get exposed to raised intra-abdominal pressure over prolonged periods and thus are at risk of developing prolapse.”

גם לי מותר להניח הנחות?? יתכן שמחצית מהנשאלות עובדות הכפיים נשאו תינוקות גדולים ברחם? כי אולי נשים חקלאיות יולדות תינוקות גדולים יותר כי גם קמות מוקדם בבוקר… ההנחה שלי לא רחוקה בקפיצה הלוגית מהנחות החוקרים.

יתרה מכך, אם עבודת הכפיים במעגל החיים חושפת נשים ליותר סיכון “לקריסת רחם” הרי לכם בעיני יותר סיבות מדוע נשים צריכות להניע יותר משקולות (גם כבדות) באימונים מסודרים תחת הדרכה נכונה.

יצאתם להם כבר מהרחם??? או שאתם מתעקשים להציץ שוב פנימה אם הוא נפל?

גם בנייר העמדה הותיק והמצוין של American College of Obstetricians and Gynecologists משנת 2005 מציין בטבלת גורמי הסיכון שלו נשיאת משקלים ללא הסבר, כסימוכין הוא מצטט את המאמר האפידימיולוגי משנת 1998 של אוניברסיטת דיוק והמרכז האורולוגי לניתוחים ושחזורים של קרקעית האגן.

במסמך מציינים החוקרים ארוכות סיווגים שונים של הפרעות בקרקעית האגן “וקריסת רחם”, כמו כן מציינים החוקרים שלל גורמי סיכון ומשתנים רב ממדיים להישנות התופעה.

לעניין הרמת משאות כבדים או פעילות גופנית בקרב אתלטיות מציינים החוקרים:

“Although it seems intuitive that occupational or recreational activities that result in excessive or repetitive increases in abdominal pressure would contribute to the development of pelvic floor dysfunction, few studies have investigated that mechanism of causation”

כלומר, יש שכיחות אולי אצל ספורטאיות בחלק מהסקרים אך מלבד “הגיון” ועל נתונים של קורלציה, אין לנו ממש מושג על מכניזם ואפשרות להצביע על סיבה ותוצאה.

בשנת 1993 פורסם מאמר בנושא אנטומיה וביומכניקה של קריסת איברים בקרקעית האגן. Clinical Obstetrics and Genecology. לאחר תיאור מפורט של מבנה קרקעית האגן והשלכות ביומכאניות להתמודדות עם לחצים גבוהים מחלל הבטן, מציינים החוקרים שניתן להניח שלחץ בטני גבוה וחוזרני עשוי לפגוע בקרקעית האגן וליצור נזקים לרקמות. כסימוכין מציעים החוקרים מאמר בודד משנת 1908.

אז החלטתי לקפוץ לשנת 1908 ולהציץ ביצירה. מה שבטוח נושא קריסת רחם הטריד שנים רבות את עולם המחקר, היי מה אתם יודעים זה היה קיים גם לפני נשים מרימות משקולות בקניון הקרוב.

בכל מקרה במאמר של Paramore משנת 1908, מתואר בהרחבה הסבר תאורטי ברובו לבעיות הקשורות “בקריסת רחם”, מציין הכותב שלא ניתן להבין אם השינויים במבנה האגן היו לפני הלחץ המוגבר מהבטן או שהשינויים היום קיימים בכל מקרה ולא ניתן להימנע מלחצים המשפיעים על מבנה האגן.

מנגד יש לציין ששכיחות בעיות במתן שתן (סוגים שונים של סיווג בעיות) גבוה יותר בספורטאיות גם צעירות, על פי המחקר הבא גם פי 3! יותר מנשים בגיל תואם. כמה דברים שניתן לקחת מנתון זה.

1. ספורט מקצועני אינו בהכרח מוביל לבריאות ומשקף תפקוד תקין.
2. גם לפעילות גופנית ברמה גבוהה יש מחיר שיש לתת עליו את הדעת בהדרכה והכוונה של אנשי מקצוע העובדים עם נשים. (גם צעירות).
3. אין בבעיות מתן שתן בהכרח לשקף “צניחת רחם”, כלומר המרכיבים המשקפים בעיות במתן שתן עשויים להיות רחבים יותר עם וללא נוכחות של שינויים בקרקעית האגן.
4. אין באזכור של סוגי הפעילות הגופנית התייחסות ישירה לנשיאת משקלים כבדים כגורם סיכון בודד משמעותי יותר. לכל פעילות גופנית, יש גורמים של תדירות, נפח, עצימות, מחזוריות העמסה וכדומה…

למשל מרבית מהספורטאיות שמתמודדות עם שינויים בתפקוד מתן שתן שייכות לענפי ספורט עם ניתורים בהלימות גבוהות.

נסכם?

1. אני חושב שכדאי, אני חושב שהימנעות מפעילות גופנית הכוללת “הרמת משקולות” מתוך חשש…גם לרחם, טומנת בחובה סכנות גדולות יותר מהביצוע של הפעילות עצמה.
2. לכל אורך המאמרים שקראתי, אין ולו אזכור בודד אחד (מוזמנים להעמיד אותי על טעותי) לעניין הרמת משקולות באימון התנגדות כגורם סיכון ברור. יש כמובן צורך במדרג עומסים ולאפשר תבנית עומסים מדורגת ומותאמת.

כאשר לנשים ולגברים יש חשש משינויים בתפקוד קרקעית האגן, טיפול עקבי! באמצעים שונים נחוץ.

4. כן מאחר וחלק מגורמי הסיכון קשור במבנה אגן, בהקשרים תורשתיים אחרים, בהיבטים שאינם קשורים לפעילות, כדאי לתת את הדעת על הצורך בהדרכה נכונה לפעילות בנשיאת משקלים כבדים ***
5. שיש פתולוגיה טפלו בפתולוגיה! אימון משקולות בהדרכה נכונה לרוב מצמצם את אותו הסיכון לפתולוגיה. תנו להן להרים…גם משקולות וגם את הרחם…אם יש סיכון שיפול, לנו לה להחליט אם תרצה להרים אותו בעתיד.
6. פעם נוספת, (ואחרונה) צאו להן מהרחם!